דשא נ' על השולחן מרכז גסטרונומי בע"מ

החלטה

מהן החובות המוטלות על תאגיד השולח דבר פרסומת לצדדי ג' אשר נרשמו אצלו לצורך קבלת אותו דבר פרסומת, ומבקשים בחלוף זמן כי משלוח דבר הפרסומת יופסק? ובאילו מקרים יחויב התאגיד בפיצוי בהתאם להוראות סעיף 30 א' (י) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב 1982? אלו המחלוקות אשר נתגלעו בין הצדדים, ועומדת בבסיס פסק דין זה.

אלו הן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

התובע נרשם מיוזמתו בשנת 2008, באתר האינטרנט של הנתבעת, בבקשה לקבל מידעון תקופתי ("ניוזלטר") הקרוי "על השולחן ברשת" המופק על ידי הנתבעת, העוסקת בהוצאה לאור של מגזין לענייני גסטרונומיה.

במסגרת אותו רישום הסכים התובע לקבלת הודעות דואר המכילות מידע פרסומי מאת הנתבעת.

אין חולק כי אותו דבר דואר תקופתי, עונה על הגדרת "דבר פרסומת" לפי הוראות סעיף 30 א' (א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב 1982.

התובע נרשם לאתר כאשר הוא מציין בפרטיו האישיים, כי שמו "יוסי בובליל" ונקב בכתובת אשר אינה כתובתו הנכונה, ונרשם כאשר סיסמת המשתמש שלו על פי נתוני האתר, הינו מספר תעודת הזהות שלו.

במהלך שנת 2012 החליט התובע שאינו מעוניין עוד לקבל את דבר הדואר התקופתי, ובהתאם בחר באפשרות של "הסרה מרשימת התפוצה" של הנתבעת, ואולם כאשר עשה כן, היה עליו להקליד את כתובת הדוא"ל והסיסמה, אותה לא זכר, ולכן לא עלה בידו להיות מוסר מרשימת התפוצה.

כאשר לא עלה בידו של התובע להתנתק בדרך זאת, שלח מכתב בדואר אלקטרוני לכתובת שרת הדואר ממנה נשלח דבר הדואר התקופתי (כתובת דוא"ל שאינה כתובת הדואר של הנתבעת).

לאחר שני ניסיונות אלו ועד להגשת כתב התביעה, קיבל התובע 22 דברי דואר העונים להגדרתו "דבר פרסומת".

לאחר כל אלו, נותרו בין הצדדים מספר מחלוקות:

התובע טוען כי הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 30 א' (ה) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), ותוך פגיעה בזכויות המוענקות לו מכח סעיף 30 א' (ד) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), שכן אופן ההתנתקות מקבלת דברי הדואר לא היה בהתאם להוראות החוק, ואינה "פשוטה וסבירה בנסיבות העניין", הואיל ומשלוח הודעת ההתנתקות דרש רישום של סיסמא, וכן משום שלא פורסמה כתובת תקפה של המפרסם ברשת האינטרנט לצורך מתן הודעת סירוב לפי סעיף 30 א' (ד) לחוק התקשורת (בזק ושידורים).

הנתבעת טענה מנגד, כי אין כל פסול בחיוב הזנת סיסמא במסגרת משלוח הודעת הסירוב, ואין מדובר בדרך מורכבת או שאינה פשוטה וסבירה, אלא יכול היה לפעול במסגרת האפשרות "הסר אותי מרשימת הדיוור", ואם שכח את הסיסמא, יכול היה בנקל לפעול לשחזורה; כן טענה, כי במסגרת דבר הדואר נכללה האפשרות "צור קשר" ובמסגרתה יכול היה התובע לפנות אליה (ולהבדיל משרת דואר שאינו מהווה כתובתה הקבועה) ולבקש הסרתו מרשימת הדיוור; ומשבחר שלא לעשות כן, הרי שלמעשה לא ביצע את הפעולות הפשוטות והסבירות להסרתו מרשימת הדיוור.

סעיף 30 א' (ד) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב 1982 הינו הסעיף המגדיר את זכויות הנמען של דבר הפרסומת. הסעיף קובע:

(ד)הסכים הנמען לקבל דברי פרסומת לפי הוראות סעיף קטן (ב) או לא הודיע על סירובו לקבלם לפי הוראות סעיף קטן (ג), רשאי הוא, בכל עת, להודיע למפרסם על סירובו לקבל דברי פרסומת, דרך כלל או מסוג מסוים, ולחזור בו מהסכמתו, ככל שניתנה (בסעיף זה – הודעת סירוב); הודעת הסירוב לא תהיה כרוכה בתשלום, למעט עלות משלוח ההודעה; הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען.

סעיף 30 א' (ה) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב 1982 הינו הסעיף המגדיר את חובות המפרסם. הסעיף קובע:

(ה)

(1)מפרסם המשגר דבר פרסומת בהתאם להוראות סעיף זה יציין בו את הפרטים האלה באופן בולט וברור, שאין בו כדי להטעות:

(א) היותו דבר פרסומת; המילה "פרסומת" תופיע בתחילת דבר הפרסומת, ואם דבר הפרסומת משוגר באמצעות הודעה אלקטרונית – בכותרת ההודעה;

(ב) שמו של המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת הקשר עמו;